פסק-דין בתיק ת"א 49976-08

1.                              לפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה 1975.

2.                              התובע יליד 1960 תיאר בסעיף 4 לכתב תביעתו את האירוע מיום 13/2/02 בו נפגע, עת נהג ברכב מ.ר. 3775929 (להלן: "הרכב") באשקלון. הנתבעת ביטחה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו את השימוש ברכב בפוליסת ביטוח חובה מספר 161782595 שהונפקה לטובתה של רעיית התובע.

3.                              הצדדים חלוקים בסוגיות הללו:

א.                                         מבחינה עובדתית- כיצד התרחשה התאונה.

ב.                                          מבחינה משפטית- האם האירוע מהווה תאונת דרכים על פי החוק.

ג.                                           שיעור הנכויות ואומדן הנזקים.

כיצד התרחשה התאונה ?

4.                              התובע טוען בכתב תביעתו כי, האירוע התרחש כאשר במהלך הנסיעה לפתע שמע רעשים מוזרים ממנוע הרכב, על כן עצר את הרכב בצד הכביש, בעוד המנוע עובד, פתח  את מכסה המנוע וראה כי ניילון נתפס בתחתית הרכב. התובע התכופף על מנת למשוך את הניילון שנתפס אז ידו נתפסה וכתוצאה מכך נקטעה האצבע החמישית בידו השמאלית בגליל הסופי. אירוע זה מהווה לשיטת התובע תאונת דרכים על פי הגדרתה בחוק. בעקבות התאונה ומיד לאחריה עטף התובע את האצבע המדממת בבד ופנה לבית החולים "ברזילי" הממוקם קרוב למקום התאונה. שם דווח על האירוע כ"נפגע מאוטו". ידו של התובע נחבשה וניתן לו טיפול אנטיביוטי.

5.                              התובע דיווח על התאונה למשטרת ישראל ביום 15/2/02 קרי יומיים לאחר האירוע.

6.                              לבקשת בית המשפט הגיש התובע תצהיר נסיבות בו פרט את התאונה כדלקמן: "בשל הרעש עצרתי את הרכב בצידי הכביש. לא כיביתי את המנוע . פתחתי את מכסה המנוע על מנת לראות מה סיבת התקלה. כשפתחתי את המכסה ראיתי שניילון נתפס ומגיע לתחתית הרכב , ניסיתי למשוך הניילון מלמטה ואז נמשכה ידי כלפי גלגל השיניים והגליל הסופי של הזרת ביד שמאל נחתך". עוד הצהיר התובע כי פנה למשטרת ישראל לקבל את תיק המשטרה אולם נמסר לו כי התיק נגנז. התובע הצהיר כי במועד התאונה היה מובטל ממאי 2001, ולפני כן עבד כחשמלאי רכב.

7.                              התובע חזר על גרסתו בתצהיר עדותו הראשית ואף נחקר בבית המשפט על גרסה זו. בעדותו ציין כי במהלך הנסיעה הרכב החל להרעיש ועל כן עצר מול מועצת הפועלים. רצה לדעת מניין הרעש וכשפתח את מכסה המנוע גילה שיש את "החבלים מניילון" לא היה רעש אז סגר את מכסה המנוע אולם כאשר המאוורר של הרכב פעל, נשמע הרעש שוב ועל כן ירד מתחת לרכב ומשך את החבל כשהמנוע עובד והיד שלו נתפסה. הסביר שירד מתחת לרכב כי רק משם יכול היה למשוך את החבל. התובע העיד כי יודע בדיעבד כי טעה אבל לא יכול להמשיך בנסיעה כאשר היה רעש והיה עליו לכבות את מנוע הרכב בזמן שמשך החבל. מדובר היה ברעש מהמנוע כתוצאה מחבל הפלסטיק.

8.                              התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם חברו, מר אלי לוי אשר הצהיר כי התקשר לטלפון הסלולארי של התובע ביום התאונה בשעה 21:00 אז סיפר לו התובע כי נפגע בתאונה וכי הגיע מבית החולים אותה עת. העד מציין כי שאל את התובע לגבי אופן התרחשות התאונה והתובע סיפר לו כי כאשר נסע ברכב שמע רעשים, עצר את הרכב כשהוא מותנע, פתח את מכסה המנוע , הכניס את היד למשוך חבל שנתפס במנוע ואז כף היד נגררה לפולי של המנוע. העד הצהיר כי נסע אל בית התובע באופן מיידי וראה אותו חבוש באצבעו.

9.                              מר אלי לוי נחקר על תצהיר עדותו הראשית וציין כי, מכיר את התובע מיילדות, הקשר עם התובע הוא על בסיס יומי. נהג אמבולנס במקצועו כאשר ביום התאונה היה במרכז הארץ ולא בבית החולים. העד ציין כי התובע אמר לו שהוא פינה את עצמו לבית החולים עם רכבו. העד נשאל לגבי מהות התקלה וציין בעדותו שאינו מכונאי או חשמאלי רכב וגם כי: "הוא עצר בדרך כשהחבל מתחיל להסתובב, יש רעש עם הפח, בתור חשמלאי והוא בעל מקצוע רצה להוציא אותו משם, זה יכול לעשות נזק בלתי הפיך לפולי וגם לאלטרנטור, ככה הוא אמר לי , שהוא היה חייב להוציא את החבל. הוא משך והוציא את החבל נכון שהאצבע נתפסה אבל הוא הוציא את החבל" ( עמ' 7 ש' 28-31). העד ציין בעדותו כי התובע נהג לעבוד גם כמחלץ רכבים ברכב מסחרי שהיה ברשותו בתקופה לפני התאונה.

10.                          בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את קרות התאונה מבחינה עובדתית ואת הטענה כי האירוע נכנס להגדרת החוק. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי,על אף הרעשים שבקעו מכיוון מנוע הרכב יכול הוא היה להמשיך בנסיעה ארוכה וממושכת הדבר מעיד כי הטיפול לא היה חיוני לנסיעה. כמו כן אין מחלוקת כי התובע עשה שימוש ברכבו ונסע עם הרכב לקבלת טיפול רפואי ועל כן עולה מכך כי הטיפול שעשה התובע ברכב לא נועד לשם הבטחת המשך הנסיעה ברכב. יכול להיות כי התובע סבור כי הטיפול היה נדרש מבחינה סובייקטיבית אולם לא כך מבחינה אובייקטיבית. התובע לא הוכיח בחוות דעת את חיוניות הטיפול להמשך נסיעה בטוחה או בדבר הנזק הפוטנציאלי לרכב לו טוען התובע

11.                          אני מקבל את גרסתו של התובע וקובע כי אכן התרחשה תאונה באופן הבא: התובע נהג ברכבו במהלך הנסיעה שמע רעש מכיוון המנוע, ירד מהרכב בעוד המנוע פועל הבחין בחוטי הפלסטיק שנכרכו בתוך המערכת על כן התכופף אל מתחת לרכב ומשך בידו את חוטי הפלסטיק על מנת להוציאה- אז נתפסה ידו ונגרמו לו נזקי גוף.

12.                          האם האירוע מהווה תאונת דרכים?

"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי; ...".

13.                          "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

14.                          התובע טוען כי מדובר בתאונת דרכים על פי הגדרת "שימוש" כטיפול דרך או תיקון דרך .